אולי זה ישמע מופרח אבל אני מאמינה באהבה ראשונה.טוב זה בעצם קרה לי! אבל לא ממש קרה..):
זה קרה בתחילת שנה(ז') אני מבויישת,מכירה כמעט 2% מהילדים אולי ,מסתובבת במסדרון מבטים מופנים אלי, מרגישה בתוך סיוט,ואז מאחורי הלוקרים ראיתי אותו הוא ראה טוב אני לא אשקר,הוא הוציא אותי מהסיוט והפך את זה לחלום מתוק,שהתגשם.. נכנסתי לכיתה שלי מסתבר שהוא אותה כיתה שלי!! איזה שמחה..(שנינו היינו בכיתת מצויינות למדעים)ברבעון הראשון לא דיברנו ממש ...):אבל אז כיאילו מלאך משמיים המורה העבירה אותו לכמה שיעורים לידי,לא תמיד זכרתי את השם שלו,אבל זה היה מהתרגשות!הלב שלי רעד,הגוף שלי רקד,הואנראה לי פשוט "החייאה" אותי,הוציא אותי מריכוז!דיברנו בשיעורים האלו,אפילו צחקנו,עד שהסתבר ש...הוא פשוט יותר מידי חכם לכיתת מצויינות מדעית?!?!? WTF! זה נורא... הוא יכול להחליט להישאר או לעבור לכיתת מצויינות מתמטית.( יעני יותר טוב!! ).הוא החליט לעבור למרות שאהב את הכיתה הזאת.. הלב שלי נפל!,החלום המתוק הפך לסיוט נוראי! ראיתי אותו רק בהפסקות.. אחרי כמה זמן גם אני עברתי לכיתה רגילה לא מצויינת זה לא בגלל שאני לא חכמה או משהו..זה בגלל שנכנסתי למעיין ''דיכאון'' קטן ,וגם כיתת מצויינות זה לחץ אחד גדול אז עברתי מבחירה...! עבר מעט זמן עזרתי אומץ והחלטתי לספר לחברות הכי טובות שלי,ולשני בנות דודים שלי(כמו אחיות בשבילי),ישבנו בסוף השיכבה סיפרתי להם...הם כמעט צרחו,אבל אז הרגעתי אותן... ואז החלטנו שאנחנו לא יכולות לקרוא בשם שלו במסדרונות ,ואמרנו שהוא צריך שם בדוי...(: אז אמרתי: ''וואי איך באלי תותים'' ואז כולנו צחקנו כי תותים זה הדבר האהוב עלי ואז הסתכלתי על כולם ואמרתי: ''יש לי שם..תות...(:'' כולנו צחקנו.זה דיי מצחיק כשחושבים על זה !!!מאז היינו אומרות כמה משפטים בציניות כמו : ''אוי כמה באלי תותים'' או ''לי יש תות אחד בחיי'' האמת שקראתי לבחור שאני אוהבת על שם המאכל שאני אוהבת..(:! מאז אני הולכת כל יום לכיתה שלו רואה אותו ,התביישתי לעבור ליידו,שם הקשר הקטן שהיה לנו,הפרצה היחידה שלי,נסגרה,אולי לעד,ואולי לא??..
המשך יבוא ... X
*אמרתי שאני הולכת לדבר על החיים שלי אבל לא רק לא לדאוג אני עדיין אתן עצות...ביי אוהבת!
;){kind=link}